<h1>צרור הכסף הקצר, דרך א' שער ה'</h1>
<h2>דף קעג:</h2>
המלוה על ידי ערב לא יפרע מן הערב תחלה, הכי איתא פרק גט פשוט, ופירש הרשב"א דכל שהוא ערב סתם ולא כתב שאגבה ממי שארצה, אע"פ שאין נכסים ידועים ללוה, ידחה אצל לוה אם יש לו במה שיפרע. כן דעת הגאונים נמי. ואע"פ שכתב על מנת שיגבה ממי שירצה, אם יש לו נכסים ידועים ללוה יגבה ממנו תחלה. והראב"ד [כתב] דאפילו אמר שאגבה ממי שארצה תחלה, יגבה תחלה מן הלוה, כן [כתב] בהשגותיו. וכתב הרשב"א דאפילו התנה, בין שיש נכסים ידועים בין שאין נכסים ידועים, לא יתבע ערב תחלה. ומיהו כל שיש נכסים ללוה והוא גברא אלמא יפרע מן הערב, וכן אם ללוה נכסים במדינה אחרת. והיכא שכתב שיפרע ממי שירצה ויש ללוה נכסים משועבדים שמכרם לאחרים, יפרע מן הלקוחות תחלה [קודם שיפרע] מן הערב, וכל שכן ערב סתם. והיכא שמת לוה ויש יתומים, יש אומרים שיפרע מן הערב. והרמב"ן ז"ל [כתב] דאינו גובה מהם. ומסקנא [של ה]רי"ף וגובה מן הערב. ואם אין הלוה עם הערב, נותנים לו זמן עד שיביאנו לב"ד, אי ידיע היכא איתיה יהיב ליה זימניה עד דמייתי, ואי לא מייתי ליה ליפרע ערבא, עד כאן בעיטור. כדי שלא יהא כל אחד הולך למדינת הים.
<h2>דף קעד.</h2>
הלשונות דשייכי בערב, דעת הרי"ף עפח"ן וקפח"ן, דהם הלוהו ואני ערב, הלוהו ואני פורע, הלוהו ואני חייב, הלוהו ואני נותן. תל"ו פורע. תל"ו קבלן. ואינו חייב עד שיאמר תן לו ואני נותן. וזה נקרא קבלן, לאפוקי מרש"ם שכתב דכל שכן תן לו ואני קבלן דהוי קבלן. וכן [כתב] ר"ח דלא הוי קבלנות רק כשאומר תן לו ואני נותן. ובתוספות ובעיטור כתוב דשטר [שכתוב בו] "ונעשיתי קבלן גמור" דנין אותו כקבלן. ואם אמר סתם "קבלן", הוי ערב. ואי נשא ונתן [ביד] המלוה הממון ללוה, והערב אמר לשון קבלנות שהוא "תן לו ואני נותן", גובה מאיזה מהם שירצה. ואם נשא ונתן ביד הערב, הוא ניהו קבלן ויכול לדחות זה את זה, כמו שכתב הרי"ף ז"ל. ובשם ר"ת [כתבו] דאם אין נכסים לערב חוזר אצל הלוה וגובה. ואם מחל הערב ללוה, אין המלוה יכול לחזור אצל הלוה, כן דעת הרשב"א. ולא יפרע מן הקבלן רק מה שיוכל ליפרע מן הלוה, כלומר אם אין ללוה רק זיבורית אע"פ שיש לקבלן משאר נכסים אינו גובה רק מן הזיבורית. הרשב"א ז"ל.
<h2>דף קעד:</h2>
וערב דכתובה דמנה מאתים [איתא] פרק גט פשוט דלא משתעבד, ואם נטל קנין מעלי. ואם פרע הערב למלוה בפני ב"ד או שכתב לו התקבלתי ממך החוב יחזור הערב על הלוה ויפרענו. ואם פרע הערב בינו לבין הלוה ושטר חוב ביד הערב, [כתב] הרש"ם פרק חזקת [ל"ב ע"ב] דיפרע לו לוה. וי"א דעד שיכתוב לו המלוה התקבלתי ממך, ואיתיה פרק גט פשוט. וערב אינו גובה רק מבני חרי, אלא אם כן מכר לו מלוה שטר החוב בדרך קנין שטרות. וכן נהגו. וכן [דעת] הרשב"א פרק חזקת הבתים. ואם לא בדרך זה לא נשתעבד הלוה לערב. וכיון שפרעו הערב הוי ליה נמחל שעבודו, [כ"כ] ה"ר יונה והרמב"ם ז"ל. וערב שבא למלוה בזמנו ואמר "תבע ממונך מלוה", ולא רצה המלוה לתבוע, אין נפטר מכלום, ואצ"ל דקבלן שאינו תובע רק ממי שירצה ובזמן שירצה. ואם האריך המלוה זמן ההלואה ללוה, אין הערב נפטר מכלום, ואפילו כשנכסים ידועים ללוה, והערב אומר לו אחות לדינא וגבי מהני והאריך לו זמן ללוה ואשתדוף, חוזר על הערב. והערב או קבלן שתבעו מן הלוה להוציאם מן הערבות, אין בדבריהם ממש, אפילו במבזבז נכסיו, משום שבא קודם זמנו, כל זה דרך הרמב"ן בתשובה. ואם נכנס ערב בלא רשות הלוה, אין לו עליו להוציאו ולהצילו, כן [כתב] רב סעדיה דנדיבות עשה לו. ומכל מקום מקויים הוא אצל המלוה. וצריך הערב שיהא בן דעת, לאפוקי שוטה, וראיה [לדבר] מבר שטיא פ"ב דכתובות [כ' ע"א]. כן [כתב] רב סעדיה. וצריך הערבות [להיות] ברצון המלוה. ואם לא נתרצה תחילה אין משועבד לו כלל. ואין צריך הערב בשעה שיפרע שיטול רשות מן המלוה, כן דעת הגאון ור"ם פ"ו מהלכות מלוה ולוה. והיכא שיש ערבות, ומת הלוה, ונשארו יתומים, אם נודע שהלוה לא פרע חוב זה, כגון שלא הגיע זמן המלוה, או שנידוהו ומת [בנידויו], ה"ז גובה כל מה שפרע, וכן [איתא] פרק גט פשוט. ומי שלא פירש קצב הדבר שערב שאמר "כל מה שתתן תן לו ואני ערב", אין ערבות כלום. כן [כתב] ר"ם, דלא סמכא דעתיה דמלוה. והפך הגאונים ז"ל. וצריך שיהא הערב בן חורין, ולא עבד דאין לו קנין. ואשה כשהיא תחת בעלה [דינה] כדין עבד. ואם נשתחרר ונגרשה חייבין. מי שאומר לחבירו "הלוהו ואני ערב לגופו של לוה זה", לא ערב לגופו של ממון אלא כל זמן שתרצה אביאנו לך, כן [כתב] הר"ם פכ"ה דהלכות מלוה. וכן מי שאומר אחר שהלוהו ותבעו "הניחהו ואני אביאנו כל זמן שתתבע אותו ממני", וקנו מידו על זה, י"א שהוא חייב לשלם. וי"א שאפילו התנה "אם לא אביאנו אני משלם" הוי אסמכתא ולא קניא, כן [כתב] הר"ם. היכא שנפלה מחלוקת בין הערב שאומר ללוה "הרשיתני", והוא אומר "אתה מדעתך נעשית ערב", או שאמר הערב "פרעתי למלוה בפניך", והוא מכחיש, או שאמר "כן פרעת ונתתי לך הכל", או שאמר מלוה "ערבת לי מאתים" והוא אומר "לא ערבתי רק מאה", בכל אלו המוציא מחבירו עליו הראיה, דכתיב [שמות כ"ד] מי בעל דברים יגש, יגוש כתיב. או ישבע הנתבע הסת, או של תורה אם הודה במקצת, ר"ם פכ"ו דמלוה ולוה.
<h2>דף קעו.</h2>
וצריך הערב שיגיע לכלל שנים ולא יהא קטן. וכן צריך שלא יהא הערבות באונס, ואיתא פרק גט פשוט. וגם הלוה לא יהא אנוס כדאיתא התם. ובדין חנוק, אם יש בו קנין מעלי, כדאמר רב יהודה חנוק וקנו מידו משתעבד. וערב בשעת מתן מעות לא בעינן קנין. וערב דב"ד לא בעי קנין. וערב לאחר חיתום שטרות, שכתב "ואני פלוני ערב", [כתב] הרמב"ן דלא בעי קנין לגבות מבני חרי, ואיתיה בפרק הנושא [ק"א ע"ב]. ולגבות ממשעבדי בעי קנין [כ"כ] בעיטור. ומי שנעשה ערב בקנין או נעשה קבלן, יכול לחזור בו קודם נתינת המעות, אפילו נטל קנין. וערב מגוי בעי קנין.
